חום קיץ

תרגום: עדו קונרד

בקיץ 2012 איש הצית את עצמו בתל אביב.

הלהבות יצאו מכלל שליטה והגיעו עד לאוטובוס בבולגריה, מקום בו אנשים יוצאים לחופשה כאשר הם לא יכולים להרשות לעצמם משהו נאה יותר.

ככזאת שידועה לפחד מדברים שכאלה, אני שמרתי את מסורתי הקבועה של לשבת קרוב ליציאת החירום מאחור, בעודי רושמת את שמות של המתים ומזהה משהו בהם שאף לא בנאדם אחד יומר בקול רם.

אני פותחת מסורת חדשה כדי להרגיע את עצמי: אם המושב לא פנוי, אני מדמיינת שמי שכבר יושב בו נזקק לו יותר ממני.

בינתיים אני גרה למרגלות ההר באוקלנד. לפעמים זה מרגיש כמו חיפה, אך אין זה כמו ואדי סאליב.

כשלמדתי שהאדם המתלקח שהה שם ביומיו האחרונים, תהיתי

אם הוא תפס איזה גץ מהעבר.

בילדותי למדתי שאבותיי מתו בתנורים. לא היה כל כך חשוב מאיפה הגיעו אבותיי, או איך הם חיו ומתו.

חשבתי על זה כשאמי אפתה לחם,

וכאשר עורי החיוור השחים מהשמש, דימיתי אותו ללחם. עורי הנאפה והנשחם בדומה לאבותיי המדומיינים.

בקיץ 2012 אני לא מורגלת לשמיים אפורים. כשהשמש עולה אני לובשת כמה שפחות ועומדת בחוץ, מתפללת שקרניי השמש יתפשו אותי, כך שלא יטעו ויחשבו שאני לבנה.

אני חושבת על קליפורניה, המקום הזה עם הנטייה לשריפות משתוללות. אני חושבת על השכונה שנשרפת ממערבה ומזרחה ממני ובכל מקום הנמצא בין לבין.

אני חושבת על מה שקורה לאנשים כאשר חירות פעולתם נשללת, לכודים בין גבולות וגדרות תיל. גטאות ובתי כלא וגופים ממוגדרים. מה עוד נותר לעשות?

אני מתפללת, ויושבת קרוב ליציאת החירום מאחור.

english

Advertisements

About mirit mizrahi

artist, writer, activist, giant. זהירות! אני מזרחית
This entry was posted in palestine-israel, poetry, עברית. Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s